אידיאל היופי במרכז אמריקה

הפעם הראשונה בה נחשפתי לתופעת 'הארכת הגולגולת' הנהוגה במרכז אמריקה, הייתה בתור ילד, במסגרת קורס על תרבויות אמריקה הקדומה. רק שנים מאוחר יותר חקרתי את הנושא לעומק. ניתן לשער שאילו אדם בן זמננו היה נתקל ב'אדם האמיתי', כינויו של המלך במרחב מרכז אמריקה בתקופה הקלאסית (מאות שלישית – תשיעית לסה"נ), הוא היה חש תערובת של תדהמה וגועל. בוודאי שלא היה ממהר להשתחוות אפיים ארצה אל מול 'כליל השלמות'. אידיאל היופי, אותו כולנו מכירים ואף מנהלים את חיינו מתוך דיאלוג תמידי עימו, אינו מושג אחיד ונצחי. הוא משתנה במשך הדורות וממקום למקום. לעתים אידיאל היופי של בן תרבות אחת יכול להיות בלתי מובן ואף לעורר פלצות בקרב בן תרבות אחרת. זהו המצב ביחס שבין התרבות המערבית המודרנית ובין תרבות המאיה והתרבות האצטקית שהתפתחו במרחבי מרכז-אמריקה.

לעתים, השגת המראה המקובל בחברה מסוימת כרוך במחירים שהינם לא הגיוניים בעליל עבור האדם הפרטי, לפחות בעיני המתבונן מ'בחוץ' –מחוץ לקבוצה. לחברי הקבוצה עצמה חשוב ביותר לסמן ולהבטיח את שייכותם לקבוצה ולכן הם לא מזהים את המחיר הכבד או שהם מוכנים לשלם אותו. ניתן להביא לכך דוגמאות רבות החל בברית מילה וכלה בקעקועים ופירסינג למיניהם. מעבר לשייכות הבסיסית לקבוצה חלק מהביטויים הללו קשורים לטקסי מעבר – מעבר בין שלב לשלב בחיי אדם, וחלקם קשורים לסטאטוס גבוה בחברה. 'סממן המעבר' הבולט ביותר בחברה האצטקית, חברה אימפריאלית לוחמת, היה קשור כמובן להישגיו של הנער בשדה הקרב. כבר בגיל עשר גולח ראשו של הנער והושארה ציצית בודדת בקודקודו, שגולחה רק אחר לקיחת השבוי הראשון. או אז גידלו קווצת שיער בצד ימין ואח"כ שמאל. רק לאחר שביית או הריגת ארבעה אנשים ומעלה בשדה הקרב רשאי היה הנער-שנחשב עתה ללוחם מן המניין – להתקשט בנוצות ולהתקבל לאחד המסדרים – אצילי הנמר או אצילי הנשר ולהתקשט בהתאם – בעור של יגואר או ראש של נשר.

הביטויים המרשימים ביותר של מניפולציה ועיצוב גוף האדם במרכז אמריקה קשורים לסטאטוס חברתי רם. הסימן הראשוני של בני המלוכה, שנראה עוד ממרחק רב היה כתר נוצות הקצאל. הקצאל (Resplendent Quetzal) הינה הציפור הלאומית של גואטמלה בימינו אנו, אך חשיבותה לפולחן ולתיאולוגיה מתוארכת לראשית התרבות המרכז אמריקאית. שמו של אחד האלים הראשיים, אל 'נחש הנוצות', קצאלקואטל (Quetzalcoatel) מכיל את שם הציפור המקודשת והדמיון מתבטא גם בהיבט החזותי שלו. אמנם,בתרבויות אמריקה הוחל עונש מוות על הרג, אך נמצאה שיטה בה הקצאל נתפס, נוצות הזהב המרהיבות שלו – שאורכן מעל למטר – נתלשו, ומששוחרר שב והצמיח את נוצותיו. מעין 'פיתוח בר קיימא' קדמוני שאפשר את השימוש בנוצות המבוקשות בלי לפגוע באוכלוסיית הציפורים המקודשות. ואכן, באיורים רבים של מלכים ואצילים בולט כתר הנוצות שהתנוסס גבוה מעל לראשי המנהיגים.

בתודעתנו אנו רגילים לתפוס את אמריקה כ'מולדת' הזהב, אך באופן פרדוקסאלי, מה גם שהמתכת הנוצצת נמצאה במרחבי מרכז אמריקה, תושביה הילידים לא העריכו אותה וביכרו על פניה את אבן הירקן JADE. (הירקן נתפסה כביטוי של השמש הלילית העושה את דרכה במעמקי האדמה ממערב למזרח בכדי לשוב ולזרוח עם שחר. ככזאת הפכה לסמל של שלטון, סמל של כוחות המעמקים וסמל נצח). בניגוד לדיוקן המוכר מסרטיו של אמיר קוסטוריצה בהם מככבות שיני זהב, כאן מככבות דווקא שיני ירקן. בקברי אצילים רבים נמצא שפיסות אבן ירקן הוחדרו בשיטות שונות אל תוך חורים בשיני האצילים. ככל הנראה ששני הירקן לא שימשו למטרות רפואיות אלא לצורכי עיטור ומעמד. כמובן שתכשיטי ירקן לא הצטמצמו לקישוטי שיניים אלא רווחו גם כשרשראות, עגילים, צמידים ומסיכות. מובן שהשימוש באבנים יקרות אלו היה מנת חלקם הבלעדית של בני המעמדות הגבוהים ביותר.

תופעה מעניינת נוספת היא עיניו של המלך, שהיו לעולם פוזלות. כרוניקות ספרדיות שהתגלגלו לידינו מתארות כיצד הונחה מטוטלת אל מול עיניו של הרך הנולד. התנועה הבלתי פוסקת הביאה בסופו של דבר לפזילה בולטת ומשמעותית בקרב משפחת המלוכה.

תיאורים אלו של עיצוב חזות המלך ואציליו אולי נראים תמוהים למתבונן המערבי בן זמננו, אך ללא ספק הדבר הבולט ביותר קשור בעיצוב צורת הגולגולת עצמה של בני המלוכה. ראשיהם של בני האצולה עוצבו בשלבים הראשונים לחייהם. דווקא בשלב מוקדם זה, שבו עצמות הגולגולת עדיין רכות וחלקה העליון של הגולגולת עדיין לא התאחה לאחר הלידה, התהליך הינו אפשרי. רב החוקרים מסכימים שמדובר על תהליך הדרגתי שנמשך בין מספר חודשים למספר שנים. במהלך תקופה זו הניחו את הראש בינות לשני לוחות עץ שנלחצים זה כלפי זה. הלחץ התמידי גורם לעיוות עצמות הגולגולת וברבות הזמן מקנה לה צורה ייחודית – מוארכת ולעתים אליפטית. ברור שהתהליך הינו בלתי הפיך.

ה'אינדיאנים'* תושביה הילידים של מרכז אמריקה התייחסו אל הגולגולות המוארכות לא רק כסממן קוסמטי של יופי אלא גם כסימן של אינטליגנציה גבוהה יותר ואף כאמצעי שמשפר את הקשר עם עולם הרוחות שמעבר, שלו חשיבות מרובה בתפיסה הקוסמולוגית של תושביה הילידים של מרכז אמריקה. התקשורת עם עולם הרוחות היתה חלק אינטגרלי מהחיים בעולם הזה ואחת ההמחשות הבולטות לכך היא תופעת השמאניזם הכה נפוצה ברחבים אלו.

*[תושביה הילידים של יבשת אמריקה מכונים בטעות אינדיאנים משום שקולומבוס יצא לדרכו הארוכה אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי במטרה למצוא קיצור דרך אל הודו ותבליניה. בהגיעו אל האיים הקריביים הוא טעה וחשב שאכן הגיע אל הודו, ולכן האיים מכונים מאז ועד היום 'איי הודו המערבית' ותושבי היבשת זכו לכינוי 'אינדיאנים', כשמם של תושבי הודו indians].

תופעת עיצוב הגולגולות אמנם מוכרת יותר מכל ממרחבי מרכז אמריקה אך ברור שלא כולם 'התגנדרו' בצורה זו, ורק העשירים יכלו להרשות לעצמם טיפול יקר וגוזל זמן שכזה. מעבר לכך התופעה אינה ייחודית למרכז אמריקה והתגלתה בקרב תרבויות נוספות ברחבי העולם העתיק בראש ובראשונה במצריים הפרעונית. מנהג זה רווח לאורך האלף השלישי לפנה"ס, אך נמצאה גולגולת מוארכת שככל הנראה עברה טיפול שכזה שתוארכה ל-45,000 שנה לפני זמננו במצרים. הדוגמא המפורסמת ביותר של גולגולת כזו היא גולגולתו של תות ענח' אמון (Tutankhamun). בשנת 2005, בעזרת סריקות ממוחשבות בוצע שיחזור של פניו של תות ענח' אמון. אין הסכמה מוחלטת שהצורה הביצתית של גולגולתו הינה תוצר של לחץ מעשה ידי אדם, חלק מהחוקרים טוענים שמדובר בסממן גנטי שאפיין את משפחת הפרעונים ואחרים, ממשיכיו של אריך פון דניקן, מחבר מרכבות האלים, גורסים שמדובר בחוצונים..
אם כן, מגוון של תופעות ו'עיצובי גוף', שלנו, בני המערב נראות שונות ומשונות. יש להניח שגם מנהגים שאנו מקיימים בלי להקדיש להם מחשבה יתרה (כדוגמת ברית מילה, קעקועים) היו זוכות לתגובות דומות מבני תרבות אחרת. כנראה שבהקשר זה קשה להצביע על תכונות אוניברסאליות פרט לעצם הרצון והצורך להשתייך לקבוצה והמוכנות לשלם עבור כך מחיר גבוה.

אופיר יעקבסון
הדרכת טיולים והרצאות
ofirjac@gmail.com